"שבת בראשית היא ראשית השנה, ואנו מחכים ובטוחים שנתקבלה תפילתנו, ואומרים תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, וכל חטאותינו ופשעינו נמחלו לנו על ידי תשובה ויום הכיפורים, ומה שעבר עבר, והחשבון מתחיל מכאן ואילך, ואין לסמוך על התשובה ויום הכיפורים הבאים עלינו לטובה, ולכן עלינו לבוא חשבון ולחקור היטב מעשינו.
ועלינו לדעת שהעיקר מה שפעל בקלקול הדור הוא העם-ארצות, שאם אין לומדים תורה ולא מעיינים בה, נדמה להם שעניין היהדות הוא דבר רחוק, ואילו היו עוסקים בתורה היו רואים את יופיה ואת טוב טעמה, כמו שנאמר 'היא חוכמתם ובינתכם לעיני העמים', אפילו לעיני העמים.
והנה באים עלינו לילות חורף הארוכים, וחס וחלילה לבלות הזמן בשחוק קלות ראש, שנאמר 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', למה הדבר דומה? לילד קטן שנותנים לו לחם ודגים ומיני מעדנים והוא זורקם ואוכל חול ועפר, היש שטות גדולה מזו?
ואפילו שאינו עוסק בשחוק אלא מבלה זמנו בקריאת מכתבי העתים, גם עליו צועקת התורה ומכרזת עליו הבת קול, והוא דומה לאותו אדם שהיה צופה בכוכבים כי רצה לדעת תהלוכות הכוכבים ומה יארע בשנה השנית או העשירית, והוא מסתכל בכלי-הצופים ובתוך כך נקרה לפניו בור עמוק ונפל שמה ואבריו נתרסקו. כך דומה זה שקורא במכתבי העתים הרוצה לדעת מה נעשה בכל כנפות הארץ ואינו יודע מה נעשה בביתו, האם הולכים בדרך התורה, ואפילו מה שהוא עושה – אינו יודע.
וכשאין עוסקים בתורה גם הפרנסה מתחסרת, אך בני האדם עושים ממש להיפך, בענייני העולם הזה הם רצים ומתייגעים ואין דבר קשה העומד לנגדם, ואילו בעניין העולם הבא ותורה ומצוות הם סומכים על השם יתברך, ואומרים שהשם יתברך יעשה את התיקונים הנצרכים.
ואדרבא, לדבר מצווה על האדם להשתדל ולהתייגע ככל האפשר, והכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, והבא להיטהר מסייעין אותו, ואמר ר' זירא: שכר הדרשה – הריצה אליה".
ועלינו לדעת שהעיקר מה שפעל בקלקול הדור הוא העם-ארצות, שאם אין לומדים תורה ולא מעיינים בה, נדמה להם שעניין היהדות הוא דבר רחוק, ואילו היו עוסקים בתורה היו רואים את יופיה ואת טוב טעמה, כמו שנאמר 'היא חוכמתם ובינתכם לעיני העמים', אפילו לעיני העמים.
והנה באים עלינו לילות חורף הארוכים, וחס וחלילה לבלות הזמן בשחוק קלות ראש, שנאמר 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', למה הדבר דומה? לילד קטן שנותנים לו לחם ודגים ומיני מעדנים והוא זורקם ואוכל חול ועפר, היש שטות גדולה מזו?
ואפילו שאינו עוסק בשחוק אלא מבלה זמנו בקריאת מכתבי העתים, גם עליו צועקת התורה ומכרזת עליו הבת קול, והוא דומה לאותו אדם שהיה צופה בכוכבים כי רצה לדעת תהלוכות הכוכבים ומה יארע בשנה השנית או העשירית, והוא מסתכל בכלי-הצופים ובתוך כך נקרה לפניו בור עמוק ונפל שמה ואבריו נתרסקו. כך דומה זה שקורא במכתבי העתים הרוצה לדעת מה נעשה בכל כנפות הארץ ואינו יודע מה נעשה בביתו, האם הולכים בדרך התורה, ואפילו מה שהוא עושה – אינו יודע.
וכשאין עוסקים בתורה גם הפרנסה מתחסרת, אך בני האדם עושים ממש להיפך, בענייני העולם הזה הם רצים ומתייגעים ואין דבר קשה העומד לנגדם, ואילו בעניין העולם הבא ותורה ומצוות הם סומכים על השם יתברך, ואומרים שהשם יתברך יעשה את התיקונים הנצרכים.
ואדרבא, לדבר מצווה על האדם להשתדל ולהתייגע ככל האפשר, והכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, והבא להיטהר מסייעין אותו, ואמר ר' זירא: שכר הדרשה – הריצה אליה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה